החלטה בתיק ת"א 17803/04

הבקשה

1.    בפני בקשת המבקשת (הנתבעת) במסגרתה העלתה שתי עתירות חלופיות : האחת, להורות על דחיית ההליך על הסף מחמת מעשה בית דין, בהתאם לקבוע בהוראת תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן- "תקנות סד"א"); השנייה, להורות על מחיקת כתב התביעה המתוקן שהגישה התובעת (המשיבה) כנגדה (להלן- "כתב התביעה המתוקן") על הסף מחמת היותו טרדני וקנטרני (בהתאם לקבוע בהוראת תקנה 100(2) לתקנות סד"א) ומשום שלא התקיימו לגביו הוראות תקנות סד"א (בהתאם לקבוע בהוראת תקנה 91 לתקנות אלה).

        להלן אדון בשתי בקשות אלה, על-פי סדרן.

העובדות וההליכים

ההליך נשוא ת.א. 396/02

2.    בתאריך 27.1.02 הגיש מר זלמן אבניר, שהינו אביה של המבקשת, תביעה כספית לפי סדר מקוצר נגד המשיבה והמבקשת, במסגרת ת.א. 396/02 בבית משפט השלום בהרצליה, לתשלום סכום של 127,600 ש"ח (להלן- "ההליך הראשון" או "ההליך המקורי"). לפי הנטען בכתב התביעה, נטלה המבקשת מבנק המזרחי הלוואה שיתרתה עמדה בחודש מרץ שנת 2001 על סך 203,645 ש"ח (להלן- "חוב ההלוואה"). משלא פרעה המבקשת את חוב ההלוואה לבנק המזרחי, נפרע בנק המזרחי מכספי התובע (מר זלמן אבניר). עוד נטען בכתב התביעה דנן, כי המשיבה נטלה על עצמה את פירעון חוב ההלוואה של המבקשת אל התובע. כראיה לכך צורף לכתב התביעה (כנספח א') כתב התחייבות מחודש אוגוסט 2001, עליו חתומה המשיבה, בגדרו נכתב, בין היתר, כך:

"לכבוד

מר זלמן אבניר

כאן

אני הח"מ חגית ברנה ת.ז. 024055824, מאשרת בזאת את אחריותי לפירעון יתרת חובה של גב' גלית אבניר אליך, עבור הלוואה שהעמדת לה בסך 203,645 (מאתיים ושלושה אלף שש מאות ארבעים וחמישה) ש"ח ביום 31 מרץ 2001.

...

מוסכם, מנוי וגמור איתך כי יתרת ההלוואה תפרע בתשלומים, על פי יכולתי, וכי אעשה את מירב המאמצים לפרוע את מלוא יתרת ההלוואה, בתשלומים כאמור, בתוך זמן קצר ככל שניתן בשים לב לגובה היתרה לתשלום ומצבי הכלכלי"

                                                                        (ההדגשה שלי- מ' י').

 3.   עד למועד הגשת כתב התביעה, שילמה המשיבה לתובע סכום של 80,000 ש"ח. המשיבה לא עמדה בהתחייבותה נשוא נספח א' לכתב התביעה ונותרה חייבת לתובע סכום של 123,645 ש"ח. סכום זה, בצירוף ריבית הסכמית בשיעור 5.8% מהווה את סכום התביעה (127,600 ש"ח). על רקע האמור, עתר התובע בתביעתו לחייב את המבקשת והמשיבה, במאוחד ובנפרד, לשלם לו את סכום התביעה.

4.    ביום 30.7.02 ניתן כנגד המבקשת והמשיבה פסק דין במעמד צד אחד, בהעדר בקשת רשות להגן מטעמן(להלן- "פסק הדין בהליך הראשון") . ביום 11.8.02 נחתמה פסיקתה בהתאם לפסק-הדין בהליך הראשון, בה חויבו המבקשת והמשיבה, יחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום התביעה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בפתח הפסיקתה נאמר כדלהלן:

" על יסוד כתב הטענות והמוצגים ת/1 ו- ת/2 ובהעדר בקשת רשות להגן מטעם הנתבעות לאחר שהוזמנו כדין , הנני מחליט/מחליטה לחייב את הנתבעות מס' 1 ו- מס' 2 ביחד ולחוד כדלקמן: ..."

                                                                       (ההדגשה שלי- מ' י').

5.    אין חולק, כי פסק הדין בהליך הראשון לא בוטל ואף לא הוגש עליו ערעור. למעשה, מדובר בפסק דין חלוט. 

ההליך הנוכחי 

6.    בתאריך 28.1.04 הגישה המשיבה נגד המבקשת תביעה כספית לפי סדר דין מקוצר, במסגרת ת.א. 17803/04, לתשלום סכום של 90,927 ש"ח (להלן- "ההליך הנוכחי" או "ההליך השני"). בכתב התביעה זה (שתוקן בהמשך. ראו להלן) נטען, כי ביום 19.8.02 פתח התובע בהליך המקורי (מר זלמן אבניר) תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשת והמשיבה בגין החוב הפסוק נשוא פסק הדין בהליך הראשון. לפי הטענה, שילמה המשיבה, לבדה, את מלוא סכום החוב הפסוק עד לסגירת תיק ההוצאה לפועל. אליבא דהמשיבה סכום של 11,750 ש"ח שולם על ידה באמצעות תשלומים חודשיים שנקבעו לה בהחלטת ראש ההוצל"פ וסכום של 168,000 ש"ח שולם על ידה באמצעות מכירת 100 מניות שהיו בבעלותה בחברת חגסל מסעדות בע"מ, למבקשת. לטענת המשיבה, סעיף 9 להסכם למכירת מניות (נספח ה' לכתב התביעה) קובע מפורשות, כי תשלום מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ, איננו מהווה הסכמה מצדה לחיובה במלוא סכום זה.